Sunday, 28 October 2007

What is going on? Please, educate me!

I find myself quite disturbed by the current strike of secondary school teachers on many levels:

For the Kids: Absolutely my major worry. Even though my kids are nowhere near the age of those affected, at some point they will be. The thought that the system is as unstable as it is, annual strikes practically expected and accepted, is beyond my comprehension, and would be funny if it weren't so sad. So far the schools have been out for nearly 3 weeks - doesn't sound much when you say it, but when you consider that they only learn half-days, and that a third of the year is holiday, the same three week period earns significance when you think how little we invest in our kids anyway!

For the teachers: A teacher in Israel is not respected, not valued, not paid. Why anyone able to find gainful employment would turn to the teaching profession in Israel is beyond me. Cultural difference aside, I was brought up in a society that encouraged the best and most knowledgeable to go into teaching in order for our children to be taught by the best. A teacher was held in respect if not in awe as the one who knows, the ultimate authority. Teachers' advice was sought on matters of education, behaviour, parenting, safety, teenage development, social responsibility, extra curricular activities, etc. etc. Why can I not expect the same for my kids?

Against the teachers: Yes, you have the right to strike! Yes, you deserve more! Yes, you are not valued as much as you should be! BUT You chose to be a teacher. You chose to take upon yourself the responsibility to safeguard my children and educate them, not just to pass exams, but to prepare them to enter society as an asset. My children learn their roles from you, how you talk, how you act, how you talk, what you teach, what you allow, what and how you punish. So much they learn from you, and yet the lessons they are currently learning are How to hold the system hostage, How to get away with shirking your responsibility, How to claim the moral high ground by merely being better than the other side rather than empirically good. I would like to ask you why you choose the beginning of every school year to state your demands and strike?

Against the unions: Don't get me wrong, I support workers' rights as much as the next man, and you have rights and regulations for actions in order to attain what is rightfully yours; but let me teach you a word, say after me - R-E-S-P-O-N-S-I-B-I-L-I-T-Y! First of all act in the interests of those for whom you wake up in the morning - your children and my children, and whithout giving any philosophical waffle about long-term good, care about whether our children are learning the skill that will pay for their future rent and bills, or if they are hanging out in playgrounds in gangs at 2am out of pure boredom and lack of challenge. Please clean up shop, and if you need to fight for your rights, at least do it in a way that will still allow me to respect you the morning after!

Against the government: Please take action as part of a long term plan, a stragtegy. Please lead my country to a place it should be. Please take responsibility for the education of the children in your system, they will be the only pool from which your future replacements will be drawn, if you deprive them of education you deprive us all of everything to come. You are the results of the system that has failed us all so far - please give us a brighter tomorrow - it's your job!

Against me, but actually for me and my kids and the teachers and Israel: What the hell is wrong with me, us, you, them? How could we have let this go on so far and get so bad without caring? How can we go about our daily activities and make ourselves not look? Are we not embarrassed? What am I talking about? Just the education system? Wow, no! It appears that I am talking about the social services, and the health service, and public transport, and the military, and the police, and the roads, and the pollution, and the taxes, and the cost of living, and the unemployment, and the organized crime, and the bank fees, and the prime minister, and the government, and the civil service, and, oy, the corruption... and the rest!

Maybe it's time to do something, and maybe it's time to do it properly!!

This is MY country, MY State, and MY R-E-S-P-O-N-S-I-B-I-L-I-T-Y!

Thursday, 18 October 2007

Israel 2020

So, having had a week to think about it, I feel quite ready to sum up the conference last weekend.

First of all, how nice to have a conference that does not completely clash with work and life! I could go for the evening, go home to sleep, and turn up for the morning; OK, so it did not exactly fit in with home life, and I did get very little sleep - but, no pain no gain - it was worth it.

2020 seems to be a strange creature.

The evolution of the movement thus far seems positive, and apolitical (VERY important). The "grown-ups" do seem to be keeping their distance, although hopefully they really are there in the background.

In my conversation with Hillel this week I think I found some of the fog clearing up in my mind. What bothered me more than I was aware, it appears, is the fact that I have a difficulty imagining 2020 moving in the direction of a successful movement based on the general impression I got at the conference. Don't get me wrong, the workgroups were very well run and the crowd present was of very high quality human raw material, but I would not yet describe what I saw as a movement.

My "words of wisdom" to Hillel were based around the assumption that a successful movement must be a grass-roots led initiative for which there is a passionate need amongst its target population, pulled forward by emmotive and charismatic leaders who naturally rise to the top and lead the crowds along with them hanging onto their every word. I did witness a gathering of driven folk, but they were put into a framework of management/leadership/participants that, in my humble opinion, stands contrary to the environment necessary for the spontaneous, excitement driven, enthusiastic initiative taking that allows movements to push their way out of the birth canal and become fighting, living, community-changing organisms (sounding very much like a virus here - but yes, infectious) that do have the possibility to change the face of a generation.
I was honoured to be asked to join the executive of the amuta, and do hope that it will develop. I'm sure there'll be more on this subject...

אני מאמין באמונה שלמה

אני מאמין באמונה שלמה בעיר ירושלים כבירת מדינת ישראל.
אני מאמין באמונה שלמה בדת לאומית אחת שהיא יהדות. יש במדינה מאמינים בדתות רבות שמגיעות להם זכויות להאמין ולעסוק בפולחן וטקס בחופש ובביטחון. חופש הדת כולל גם חופש מדת והפרדה בין רשויות הדת לרשויות המדינה. יתאפשר לקהילות דתיות לנהל רישום אוכלוסין משל עצמן במגביל לרישום האוכלוסין הרשמי של המדינה, אך מעמד רשמי ומשפטי יהיה רק לרישום הרשמי של רשויות המדינה. איש באמונתו יחיה וימות, אך המדינה תהיה מדינה יהודית.
אני מאמין באמונה שלמה בזכותה של המדינה היהודית לעמוד כשווה בין שווים בין עמיתיה לקהילייה הבינלאומית, ובחובתה לפעול בהתאם לפחות בשאיפה מתמדת להיות "אור לגויים".
אני מאמין באמונה שלמה שאזרח המדינה חייב להיות נאמן למדינה. מבלי להגביל את חופש הביטוי של היחיד, סמלי המדינה, מוסדותיה וריבונותה פתוחים לביקורת אך לא לבגידה.
אני מאמין באמונה שלמה בזכות האזרח והחברה לחיות בביטחון ובשלום, ובחובת המדינה, מנהיגיה ומוסדותיה לספק את נדרש למטרה זאת.
אני מאמין באמונה שלמה בחובת השרות הלאומי. על כל אזרח חובת האחראיות לשרת בתקופת שרות סדיר חובה, ובמידה הראויה גם שרות מילואים, לטובת הזולת, החברה והמדינה. על המדינה, בעצמה או באמצעות רשות הפועלת מטעמה, לשבץ כל אזרח ואזרח בתפקיד הולם לצרכיו וכישוריו ולצרכי המדינה והחברה בשרות צבאית, ביטחונית, ציבורית, חינוכית, חברתית, ובכל מסלול שרות אחר לרווחת המשרת ושולחיו.
אני מאמין באמונה שלמה במערכת חוק ואכיפה צודקת וחזקה אשר משרת את האזרח, החברה והמדינה.
אני מאמין באמונה שלמה בזכות של כל אזרח ואזרח לייצוג אחראי, ישיר ואמיתי בגופי השלטון. לכל אזרח הממלא את החובות המינימאליות של האזרחות הזכות להשתתף בתהליכים דמוקרטיים, ועל כל משרת ציבור החובה לפעול באחראיות כלפי המדינה, הציבור הכללי, וציבור בוחריו. לכל אזרח הממלא את החובות המינימאליות של האזרחות הזכות להישמע ע"י נציגיו בגופי שלטון, והזכות לקבל מענה סביר לכל פניה לנציגיו בגופי השלטון.
אני מאמין באמונה שלמה בזכות האזרח לדרוש מהמדינה, מוסדותיה ושותפיה מזון, מעון, מלבוש, מורה, ומרפא במידת הצורך, אך גם הפנייה ותמיכה לדרך כדי לא להזדקק.
אני מאמין באמונה שלמה בזכותו של האזרח להתפרנס בכבוד, ובאחראיות המדינה לספק, או לדאוג שתהיינה, הזדמנויות מספיקות לכולם.
אני מאמין באמונה שלמה בחברה לכל אזרחיה. היות ואנו חיים באוכלוסיה הכי מגוונת ומפולחת בעולם, חל על החברה הישראלית מחויבות לאפשר הזדמנות שווה לכל אחד בה. נגישות, חופש העסוק, חופש הדת, חינוך, תרבות ושרות הן רק טעימה ממגוון זכויות החבר וחובות החברה.
אני מאמין באמונה שלמה בחובת המדינה לחנך את ילדיה ואזרחיה לערכים ומוסר. מקורות דתיים, ציונים והסטורים ישרתו יחד עם יצירות אומנות, פילוסופיה, חזון, מדע ואמונה כבסיס לחברה נאורה.
אני מאמין באמונה שלמה במגזר שלישי חברתי חזק ופעיל שידאג לצרכי החברה ולפעול לצד גורמי השלטון למטרה זאת. אין מקור כוח ולכידות חזק מזה של חברה אשר מסוגלת להתגייס לענות על הצרכים של עצמה. מבלי לרצות לצטט קלישה מזן "אחד למען כולם וכולם למען האחד" חברה המסוגלת לכוון את משאביה למען צרכיה האמיתיים תזכה להישרדות, התחזקות והתקדמות עד כדי לשרת כהשראה.