Thursday, 22 November 2007

מ-YNET אתמול. מעניין

סקר: עמותות 'מגלגלות' כ-75 מיליארד שקל בשנה"העמותות מסבסדות את המדינה - ולא להפך", התקוממו מנהלי ארגונים חברתיים, במהלך כנס שבו הוצג היקף הפעילות הכלכלית של החברה האזרחית בישראל. לדברי רענן דינור, מנכ"ל משרד רה"מ "יש דברים שהממשלות פשוט לא יודעות לעשות"תני גולדשטיין

22,000 ארגונים ללא כוונת רווח פועלים בישראל והם מגלגלים כ-75 מיליארד שקל בשנה, כך עולה מנתונים שהציגו ארגון-הגג "מנהיגות אזרחית" ומשרד רה"מ במפגש השנתי של החברה האזרחית שהתקיים אתמול (ג'). עוד עולה מהנתונים שהוצגו כי למעלה ממחצית מתקציב העמותות, בהן גם מוסדות אקדמיים, ממומן בידי משרדי הממשלה הרוכשים מהן שירותים חברתיים; מקורו של 13% מתקציבן בתרומות; וכ-34% מהכנסותיהן נובעות מפעילויות עצמיות.

על-פי הנתונים שהוצגו בכנס, הממשלה משתמשת בעמותות כמתווכות ברכישת שירותים ומוצרים, דוגמת אספקת מיטות לבתי חולים. היקף התמיכה הממשלתית הישירה בעמותות, שלא בתמורה לשירותים, הסתכם בשנת 2006 בכ-2.2 מיליארדי שקלים, הכוללים סכום של 150 מיליון שקל שהוחזר לתורמים כהטבות מס. בנוסף, הממשלה מעניקה לעמותות סיוע עקיף של מיליארדי שקלים באמצעות הרשויות המקומיות - אך גובה מהם מסים העומדים על כארבעה מיליארד שקל בשנה.

במגזר השלישי בישראל, המורכב מארגונים ועמותות ללא מטרת רווח, פועלים כ-250,000 עובדים בשכר ומתנדבים. שכרם של העובדים מקביל לשכר המקובל בסקטור הציבורי, ואילו ערכן השנתי של שעות העבודה שתורמים המתנדבים, המהוות כ-15% מכלל הפעילות בעמותות, מוערך בלמעלה משבעה וחצי מיליארד שקל. "ההערכה מבוססת על שכר המינימום המקובל במשק", מציינים עורכי הסקר. "אילו היינו מעריכים את שווי השוק של שעות העבודה שמספקים
המתנדבים, רבים מהם אנשי מקצוע, הסכום היה גבוה יותר". עם זאת, שיעור ההתנדבות בעמותות הישראליות נמוך למדי בהשוואה לצרפת, הולנד או שבדיה, בהן שליש עד 75% מהפעילים הם מתנדבים.

"העמותות מסבסדות את המדינה - ולא להפך - אולם הממשלה מתערבת בפעילותן גם כשהיא אינה מסבסדת אותה", מתקומם ירון סוקולוב, מנכ"ל ארגון "מנהיגות אזרחית" שבחסותו נערך הכנס. "ברור שהממשלה צריכה לפקח על העמותות שבהן היא תומכת, אבל באיזו זכות המדינה בודקת כמה מרוויח מנכ"ל עמותה שלא נתמכת על-ידיה?". דוידה לחמן-מסר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שהשתתפה בכנס, מסכימה עימו. "יש צדק מסוים בביקורת על יחס הממשלה לעמותות", היא מוסיפה. "הפיקוח על שכר מנהלי העמותות שאינן נתמכות בעייתי. גיבשנו תיקון לחוק שהיה אמור להסיר את הפיקוח, אבל הכנסת דחתה אותו".

לפי הסקר, רק ל-8,200 עמותות (37.2% מכלל העמותות) ניתן אישור ניהול תקין בשנה החולפת, וכנגד 619 עמותות בלבד (2.5% מכלל העמותות) הוגשו תלונות. "אסור להתערב בפעילות העמותות באופן שמפריע להן לתפקד, אבל חייבים לבדוק מה קורה בהן", אמר ירון זליכה, החשב הכללי הפורש שנאם בכנס. לדבריו, שיפור משמעותי בפיקוח על העמותות חל לאחר שהועבר לאחריות אגף החשב הכללי. "לא עוד החתול שומר על השמנת", זליכה התגאה. "חשפנו מאות ואלפי מקרים של כפל תמיכות, רמאויות ושאר מרעין בישין, בהיקף של מאות מיליוני שקלים".

"שיתוף הפעולה בין העמותות והממשלה בישראל נמצא בפיגור", סיכם מנכ"ל משרד ראש הממשלה רענן דינור. "אין ספק שהמלחמה בלבנון היתה התנסות קשה וחשובה לשני הצדדים, וחידדה את הצורך בהסדרת שיתוף הפעולה". כשנשאל האם אינו מודאג מכך שהממשלה מסירה מעצמה אחריות ומגלגלת אותה על העמותות, דינור השיב כי "התחזקות העמותות היא חלק מתהליך בינלאומי שאינו ייחודי לישראל. יש דברים שממשלות פשוט אינן יודעות לעשות. הממשלה אינה טובה בסיוע במקומות שבהם צריך לתת שירותים ספציפיים ולענות על בעיות ייחודיות של אנשים".

Wednesday, 14 November 2007

Of innocence, ignorance and downright cruelty

When I was about 7 years old I stole a ruler from the kid sitting next to me. I was caught, punished (something that included my rear end coming into contact with a training shoe held in the hand of a teacher who broke a sweat when he executed such a sentence - frequently), and sent to the deputy headmaster. When he asked me what had happened, my immediate response was, "I didn't do anything, it wasn't me!". I found that my discovery of the great defence tactic, deny deny deny, was brilliant! He could do nothing to me as long as it held water, and when I was asked how it could be that I was innocent, when the teacher clearly reported that Jonathan Cline had been caught taking a ruler, I blurted out that there were four boys of that name, all in my class. I knew it was a lie, he knew it was a lie, we both knew the truth would very soon come out, but for the moment we had reached a point at which it was pointless to carry on. I went home that night with a feeling that I might actually get away with it, but it was not very likely. The next day the deputy head walked into my classroom and asked for the four Jonathan Clines to stand up, needless to say that the story ends with the one JC who did stand up receiving yet another round of buttock percussion (those turncoats, the other 3).

I was wrong, and I got what I deserved.

I was 7!

A couple of weeks ago an organization that I once managed submitted a request to the courts for protection from debtors, to enable them to carry out a high profile, high cost event. Let's put to one side for the moment who, what, when, where and how, for I am sure I will be writing about that soon enough, and suffice it to say that I understand the request even though the circumstances lead me to hope that the request denied by the judge. Why is this relevant?

The relevance of this issue to the story preceeding it above is similar to the relevance of the content of the request statement to the purpose of the request itself.

In the statement given by the current chairperson of the organization in question, that was subsequently paraphrased as the request submitted to the courts, approximately half of the narrative is dedicated to a David-Irving-style rewriting of my time at the organization. Despite facts shown in financial papers handed in as appendices to the same request I am charged with single-handedly causing the current financial situation of the organization; despite the fact that every check was countersigned I am accused of acting unilatterally; indeed in spite of the fact that constitutionally all financial matters are the non-transferrable responsibility of the chairperson, I, the former Executive Director, am accused of having mismanaged the financial dealings of the organization. So far from the truth are the enclosed allegations that the former chairperson of the organization herself was removed from office for her responsibility for the very issues here thrown on my shoulders.

The irony, one of the many, is that the current chair, despite heroic claims for having taken action to right wrongs, had absolutely nothing to do with my time on the neighbouring seat. The sad fact of the matter is that a politically motivated, and premeditated, aktion by the new members of the executive body, to replace officers of the organization with those more to their likeing, left the organization and its day-old (newly- and maybe surprisingly- elected) chairperson at a critical turning-point. The day after a major conference there is an immediate need to collect fees and call in pledges of financial support, and to build on the recent success (and it was an astounding success) to bring in partners for the activities of the coming programming season. Instead the organization was left, thanks to the refusal of the executive body to accept offers of a smooth transition, without knowledge regarding from whom to claim their dues and who to invite to join them. Energies were dedicated to politics, and the after-effects of this negligence have already had serious repercussions.

The smart thing to have done, accepting the right of the young executive body to make their own mistakes, would have been to lower one's profile and to make nice with whoever necessary in order to achieve a possible win-win situation. The smart thing to do would have been to put one's own politician's pride aside and to apportion responsibility for decisions made and actions taken according to the protocols at-hand.

In light of the things I have learned, experience and common sense, I would question how smart it was to have declared myself (as written in prayer) "judge and prosecutor, knowing motives, giving evidence, writing, sealing, counting, measuring, remembering all, even things we have forgotten". I would think twice before making declarations contrary to the constitution of the organization I claim to represent. I would think twice before making declarations contrary to the decisions made unanimously by the executive body of the organization I claim to represent.

I would think twice, and then once again, before I stood up in court and told an untruth.

If we are already talking about truth, although the executive body did discuss submitting a request, why have none of them seen the request submitted in their name? Why are none of them aware of any of the rumours being spread in their name regarding future actions to be taken against me? Why need I receive apologies, direct and implied, from them for any damage caused to me and my reputation whilst their employee is speaking in their name about events that preceeded her?

Is she innocent, acting out of sheer inability to comprehend the reality surrounding her? Is she ignorant, having read neither the constitution of the organization she ran an election campaign to represent, nor the minutes of executive discussions and decisions from the year immediately preceeding her election? Or does she know the truth and choose to act otherwise?

At this point I would like to point out that "Thou shalt not bear false witness" is actually the ninth commandment. It is wrong. It is evil. It is punishable!

The current chairperson of the organization is 26

I learned my lesson 26 years ago; she has yet to learn.

Sunday, 28 October 2007

What is going on? Please, educate me!



I find myself quite disturbed by the current strike of secondary school teachers on many levels:

For the Kids: Absolutely my major worry. Even though my kids are nowhere near the age of those affected, at some point they will be. The thought that the system is as unstable as it is, annual strikes practically expected and accepted, is beyond my comprehension, and would be funny if it weren't so sad. So far the schools have been out for nearly 3 weeks - doesn't sound much when you say it, but when you consider that they only learn half-days, and that a third of the year is holiday, the same three week period earns significance when you think how little we invest in our kids anyway!

For the teachers: A teacher in Israel is not respected, not valued, not paid. Why anyone able to find gainful employment would turn to the teaching profession in Israel is beyond me. Cultural difference aside, I was brought up in a society that encouraged the best and most knowledgeable to go into teaching in order for our children to be taught by the best. A teacher was held in respect if not in awe as the one who knows, the ultimate authority. Teachers' advice was sought on matters of education, behaviour, parenting, safety, teenage development, social responsibility, extra curricular activities, etc. etc. Why can I not expect the same for my kids?

Against the teachers: Yes, you have the right to strike! Yes, you deserve more! Yes, you are not valued as much as you should be! BUT You chose to be a teacher. You chose to take upon yourself the responsibility to safeguard my children and educate them, not just to pass exams, but to prepare them to enter society as an asset. My children learn their roles from you, how you talk, how you act, how you talk, what you teach, what you allow, what and how you punish. So much they learn from you, and yet the lessons they are currently learning are How to hold the system hostage, How to get away with shirking your responsibility, How to claim the moral high ground by merely being better than the other side rather than empirically good. I would like to ask you why you choose the beginning of every school year to state your demands and strike?

Against the unions: Don't get me wrong, I support workers' rights as much as the next man, and you have rights and regulations for actions in order to attain what is rightfully yours; but let me teach you a word, say after me - R-E-S-P-O-N-S-I-B-I-L-I-T-Y! First of all act in the interests of those for whom you wake up in the morning - your children and my children, and whithout giving any philosophical waffle about long-term good, care about whether our children are learning the skill that will pay for their future rent and bills, or if they are hanging out in playgrounds in gangs at 2am out of pure boredom and lack of challenge. Please clean up shop, and if you need to fight for your rights, at least do it in a way that will still allow me to respect you the morning after!

Against the government: Please take action as part of a long term plan, a stragtegy. Please lead my country to a place it should be. Please take responsibility for the education of the children in your system, they will be the only pool from which your future replacements will be drawn, if you deprive them of education you deprive us all of everything to come. You are the results of the system that has failed us all so far - please give us a brighter tomorrow - it's your job!

Against me, but actually for me and my kids and the teachers and Israel: What the hell is wrong with me, us, you, them? How could we have let this go on so far and get so bad without caring? How can we go about our daily activities and make ourselves not look? Are we not embarrassed? What am I talking about? Just the education system? Wow, no! It appears that I am talking about the social services, and the health service, and public transport, and the military, and the police, and the roads, and the pollution, and the taxes, and the cost of living, and the unemployment, and the organized crime, and the bank fees, and the prime minister, and the government, and the civil service, and, oy, the corruption... and the rest!

Maybe it's time to do something, and maybe it's time to do it properly!!

This is MY country, MY State, and MY R-E-S-P-O-N-S-I-B-I-L-I-T-Y!

Thursday, 18 October 2007

Israel 2020

So, having had a week to think about it, I feel quite ready to sum up the conference last weekend.


First of all, how nice to have a conference that does not completely clash with work and life! I could go for the evening, go home to sleep, and turn up for the morning; OK, so it did not exactly fit in with home life, and I did get very little sleep - but, no pain no gain - it was worth it.

2020 seems to be a strange creature.

The evolution of the movement thus far seems positive, and apolitical (VERY important). The "grown-ups" do seem to be keeping their distance, although hopefully they really are there in the background.

In my conversation with Hillel this week I think I found some of the fog clearing up in my mind. What bothered me more than I was aware, it appears, is the fact that I have a difficulty imagining 2020 moving in the direction of a successful movement based on the general impression I got at the conference. Don't get me wrong, the workgroups were very well run and the crowd present was of very high quality human raw material, but I would not yet describe what I saw as a movement.

My "words of wisdom" to Hillel were based around the assumption that a successful movement must be a grass-roots led initiative for which there is a passionate need amongst its target population, pulled forward by emmotive and charismatic leaders who naturally rise to the top and lead the crowds along with them hanging onto their every word. I did witness a gathering of driven folk, but they were put into a framework of management/leadership/participants that, in my humble opinion, stands contrary to the environment necessary for the spontaneous, excitement driven, enthusiastic initiative taking that allows movements to push their way out of the birth canal and become fighting, living, community-changing organisms (sounding very much like a virus here - but yes, infectious) that do have the possibility to change the face of a generation.
I was honoured to be asked to join the executive of the amuta, and do hope that it will develop. I'm sure there'll be more on this subject...

אני מאמין באמונה שלמה


אני מאמין באמונה שלמה בעיר ירושלים כבירת מדינת ישראל.
אני מאמין באמונה שלמה בדת לאומית אחת שהיא יהדות. יש במדינה מאמינים בדתות רבות שמגיעות להם זכויות להאמין ולעסוק בפולחן וטקס בחופש ובביטחון. חופש הדת כולל גם חופש מדת והפרדה בין רשויות הדת לרשויות המדינה. יתאפשר לקהילות דתיות לנהל רישום אוכלוסין משל עצמן במגביל לרישום האוכלוסין הרשמי של המדינה, אך מעמד רשמי ומשפטי יהיה רק לרישום הרשמי של רשויות המדינה. איש באמונתו יחיה וימות, אך המדינה תהיה מדינה יהודית.
אני מאמין באמונה שלמה בזכותה של המדינה היהודית לעמוד כשווה בין שווים בין עמיתיה לקהילייה הבינלאומית, ובחובתה לפעול בהתאם לפחות בשאיפה מתמדת להיות "אור לגויים".
אני מאמין באמונה שלמה שאזרח המדינה חייב להיות נאמן למדינה. מבלי להגביל את חופש הביטוי של היחיד, סמלי המדינה, מוסדותיה וריבונותה פתוחים לביקורת אך לא לבגידה.
אני מאמין באמונה שלמה בזכות האזרח והחברה לחיות בביטחון ובשלום, ובחובת המדינה, מנהיגיה ומוסדותיה לספק את נדרש למטרה זאת.
אני מאמין באמונה שלמה בחובת השרות הלאומי. על כל אזרח חובת האחראיות לשרת בתקופת שרות סדיר חובה, ובמידה הראויה גם שרות מילואים, לטובת הזולת, החברה והמדינה. על המדינה, בעצמה או באמצעות רשות הפועלת מטעמה, לשבץ כל אזרח ואזרח בתפקיד הולם לצרכיו וכישוריו ולצרכי המדינה והחברה בשרות צבאית, ביטחונית, ציבורית, חינוכית, חברתית, ובכל מסלול שרות אחר לרווחת המשרת ושולחיו.
אני מאמין באמונה שלמה במערכת חוק ואכיפה צודקת וחזקה אשר משרת את האזרח, החברה והמדינה.
אני מאמין באמונה שלמה בזכות של כל אזרח ואזרח לייצוג אחראי, ישיר ואמיתי בגופי השלטון. לכל אזרח הממלא את החובות המינימאליות של האזרחות הזכות להשתתף בתהליכים דמוקרטיים, ועל כל משרת ציבור החובה לפעול באחראיות כלפי המדינה, הציבור הכללי, וציבור בוחריו. לכל אזרח הממלא את החובות המינימאליות של האזרחות הזכות להישמע ע"י נציגיו בגופי שלטון, והזכות לקבל מענה סביר לכל פניה לנציגיו בגופי השלטון.
אני מאמין באמונה שלמה בזכות האזרח לדרוש מהמדינה, מוסדותיה ושותפיה מזון, מעון, מלבוש, מורה, ומרפא במידת הצורך, אך גם הפנייה ותמיכה לדרך כדי לא להזדקק.
אני מאמין באמונה שלמה בזכותו של האזרח להתפרנס בכבוד, ובאחראיות המדינה לספק, או לדאוג שתהיינה, הזדמנויות מספיקות לכולם.
אני מאמין באמונה שלמה בחברה לכל אזרחיה. היות ואנו חיים באוכלוסיה הכי מגוונת ומפולחת בעולם, חל על החברה הישראלית מחויבות לאפשר הזדמנות שווה לכל אחד בה. נגישות, חופש העסוק, חופש הדת, חינוך, תרבות ושרות הן רק טעימה ממגוון זכויות החבר וחובות החברה.
אני מאמין באמונה שלמה בחובת המדינה לחנך את ילדיה ואזרחיה לערכים ומוסר. מקורות דתיים, ציונים והסטורים ישרתו יחד עם יצירות אומנות, פילוסופיה, חזון, מדע ואמונה כבסיס לחברה נאורה.
אני מאמין באמונה שלמה במגזר שלישי חברתי חזק ופעיל שידאג לצרכי החברה ולפעול לצד גורמי השלטון למטרה זאת. אין מקור כוח ולכידות חזק מזה של חברה אשר מסוגלת להתגייס לענות על הצרכים של עצמה. מבלי לרצות לצטט קלישה מזן "אחד למען כולם וכולם למען האחד" חברה המסוגלת לכוון את משאביה למען צרכיה האמיתיים תזכה להישרדות, התחזקות והתקדמות עד כדי לשרת כהשראה.